למרבה השמחה, פשפשי מיטה הפכו בסוף המאה הקודמת לחיזיון פחות ופחות נפוץ. המונח "מיטה שורצת פשפשים" משמש כיום לתיאור של חדר בית מלון מפוקפק, ולאו דווקא כתיאור מילולי גרידא. אלא שבשנים האחרונות היצורים המטרידים הללו מתחילים לעשות קאמבק.
שרון שירותי הדברה מגישה מדריך היכרות עם מזיק טורד שינה – פשפשי מיטה. לא רק חתולים וכלבים סובלים מפשפשים. לחרקים עוקצניים אלו יש קרובי משפחה שמעדיפים את דמו של האדם על פני ההולכים על ארבע, כמו גם את המיטה החמימה שלכם על פני פרווה. אלו הם פשפשי מיטה. חרק טפיל מוצץ דם, שנטייתו להתחבא במזרנים ובמיטות בהמתנה לבואו של קורבן זיכתה אותו בשמו זה.
פשפשי מיטה – קווים לדמותם
זהו חרק קטן מאוד, כארבע מילימטרים אורכו, והוא משולל יכולת תעופה. צבעו נע בין אדום-חום לחום כהה. הוא מתחיל את חייו כביצה, ממנה בוקע מעין זחל. כאשר הוא מגיע לבגרות הוא הופך לטפיל, הניזון מדם. לפשפשי מיטה יש ריח לא נעים, ואם הם בריכוז רב אפשר להריחו.
פשפשי מיטה ניזונים מדם חם, אותו הם מוצאים בקרב בני אדם, אך גם בעטלפים ולפעמים בקרב חיות נוספות כגון תרנגולות. מציצת הדם מתרחשת בדרך כלל בשעות הלילה, בעזרת דוקרני הפה שמחדירים גם חומר מונע קרישה למקום העקיצה. עקיצותיהן של פשפשי מיטה אינן כואבות בזמן העקיצה, אך הן עלולות לגרום לאלרגיה או לגירודים לאחר מכן.
הקאמבק
בישראל היו פשפשי מיטה צרה מוכרת לפני שנים רבות, אולם מספרם הלך ופחת עם הזמן – כמו בארצות מערביות רבות. אחת הסברות לירידה המסיבית במספריהם של פשפשי מיטה בעולם היא שהשימוש הנפוץ בעבר בדי.די.טי. (שנאסר מאז לשימוש) חיסל את מרבית אוכלוסיית החרקים הטפילים הללו. עם זאת, בשנים האחרונות יש יותר ויותר דיווחים על חזרתם של בעלי חיים אלו ומציאתם במדינות מערביות שונות, ואפילו בערים גדולות ומודרניות. אלו ששרדו לשנות האלפיים ניחנים, כצפוי, בעמידות טובה יותר לחומרי הדברה.
מה עושים נגד פשפשי מיטה?
ראשית, היזהרו ממזרנים משומשים, העלולים לשאת עליהם פשפשי מיטה. אם נתקלתם בחיה זו, כדאי להזמין מדביר שירסס בחדר (שכן יש צורך בהדברה בכימיקלים מתאימים כדי להיפטר מהם), וכן להעביר לכביסה במים רותחים את השמיכה והסדינים.
על הימצאותם של פשפשי מיטה על המזרן והמיטה יכולים להעיד נקודות קטנות של דם (לעתים בצבע שחור) על הסדין. אם אתם ישנים בבית מלון או באכסניה, כדאי להציץ ולבדוק את הסדין בטרם הלינה.
